בן תמר ויוסף. נולד בשנת תרע"ח (1918) בתל אביב.

אהרן גדל והתחנך בשכונת בורוכוב בגבעתיים. כבר בגיל שתים-עשרה הצטרף לשורות מחתרת ההגנה ופעל בקשר, ובהיותו בן שש-עשרה נתמנה למפקד גדודי הנוער בגוש דן.

בשנת 1940 הצטרף למנגנון הקבע של ההגנה, והיה מראשוני מארגני הש"י (שירות הידיעות של ההגנה). הוא מילא את תפקיד מפקד הש"י בגליל התיכון, לאחר מכן היה מפקד הש"י בחיפה ובצפון הארץ ושם עשה היכרות ראשונה עם המגזר הערבי בארץ ישראל, היכרות שסייעה לו ברבות הימים בשמשו כמפקד מחוז טבריה והמחוז הצפוני. בין פעולותיו - פעילותו המודיעינית להברחה המונית של מעפילים ממחנה עתלית, ארגון מבצעי עלייה ב' והשליחות למען גיוס אנשי מח"ל בתפוצות.

במלחמת העצמאות ואחריה השתתף בהקמת גרעין משרד הביטחון ושירת תקופה קצרה בחיל הים, עד שנקרא להקים את משטרת מחוז טבריה ולעמוד בראשה. בהמשך היה מפקד מחוז חיפה, ראש אגף הארגון וראש אגף החקירות במטה הארצי, ובטרם מונה למפכ"ל שימש גם כמה שנים כמפקד המחוז הצפוני.

אהרן דרש רבות: מסירות, נאמנות ועבודה קשה. אך לא רק נאה דרש אלא גם נאה קיים ושימש דוגמה אישית בעבודה ובמאמץ. התערבותו המוצלחת בחיסול שביתות וסכסוכי עבודה הקנו לו שם של משכין שלום ומפייס בדרכי נועם. במגזר הערבי, שאותו הכיר היטב, מנע פעמים רבות שפיכות דמים, בהביאו צדדים יריבים לסולחה.

הוא האמין באנשי המשטרה, בנאמנותם ובדבקותם לתפקידם, ולא פעם ציין: "רבים, אם לא רובו של החיל, חיים בהכרת השליחות שהם ממלאים למען החברה ולמען המדינה. הם בעלי אמונה שהעבודה המשטרתית שהם עושים היא לא משלח יד, אלא שליחות". אהרן האמין באמונה שלמה כי יחס חיובי למשטרה ולצרכיה, וגב ציבורי שהמשטרה זקוקה לו לביעור הרע, יתרמו רבות לציבור וגם למורל השוטרים. על כך אמר: "מידת ההצלחה של המשטרה תעמוד ביחס ישר למידת הערכתו של הציבור כלפיה".

אהרן היה ממייסדיה וממארגניה של משטרת ישראל. ניסיונו העשיר והרבגוני, שצבר במשך ארבעים ושתיים שנים של פעילות במערכת הביטחון, התמחותו המקצועית והמעמיקה בעבודת המשטרה – כל אלה העלו התחושה כי הוא איש שיידע להגשים ציפיות, כי יידע להגשים מטרות ומשימות ויידע להצעיד קדימה את החיל.

ב-1 באוגוסט 1972 נתמנה על ידי ממשלת ישראל למפקח הכללי של המשטרה. בטקס קבלת התפקיד הרם ורב האחריות של המפקח הכללי אמר אהרן: "בימים של מצוקה ומחסור בשוטרים אני תקווה שהממשלה והכנסת יטו שכם להגדיל כוחנו ושהציבור יעריך נכונה את תפקידנו וישתף עימנו פעולה. וחרף כל הקשיים נעשה את כל אשר לאל ידינו ונוכל למלא תפקידנו כראוי". במילים אלה אפשר למצוא נתח רב משמעות של ה"אני מאמין" שלו, שדרש מאת המוסדות העליונים של המדינה ומאת הציבור, וציפה לקבל את שדרש.

רב-ניצב אהרן סלע נפטר בעת שירותו בט"ו בתשרי תשל"ג (23.9.1972), והוא בן חמישים וארבע. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר אישה – מלכה, בן ושתי בנות. בנו, אלוף משנה חיים סלע, נפל ביוני 1982 במלחמת לבנון.

כתבו עמיתיו של אהרן: "רבות המחשבות שנרקמו במוחו ושביקש להגשימן, אך מר המוות גבר עליו והוא נגדע בטרם עת, בעודו בראשית דרכו כמפקח הכללי, בשיא הפעילות שגרפה עמה את כל מקורביו, חבריו לעבודה. ואין לשער את גודל התרומה שבכוחו היה לתרום עוד. מותו היה אבדה גדולה למשטרה, כי בשיא יכולתו היה".

אהרן מונצח עם כל חללי המשטרה באנדרטה המרכזית במכללת השוטרים בבית שמש.